כמי שמבקר בסין לא שנה ולא שנתיים, כמי שעוקב אחר השינויים במזרח בזכוכית מגדלת ואפילו עובר אתה שינויים עסקיים לא מועטים, הרשו לי לשתף אתכם בתהיות שעלו בי לאחר ביקורי האחרון… השאלה הראשונה אשר הציקה לי הייתה – האם הסינים עובדים עבור העולם המערבי, פיתוחו והתפתחותו או שמא התהפכו היוצרות ואנו עובדים עבורם?
מי היה מאמין (או: עובדות שגם אני הופתעתי מהן)
אתחיל בעובדות, לפחות איך שאני רואה איתם (אם כי אני לא לבד…): סין של היום היא סין מערבית, כולל מפעלים משגשגים (מפעלים בינוניים בסין מוכרים סחורות בשווי 4 מליון דולר ליום!), גורדי שחקים, מטבע זר בהיקפים יוצאי דופן (מדי יום) ומדי שנה – שימו לב – 100 סינים נוספים המוגדרים כעשירי עולם. איך זה קרה? מאז ראשית העשור הקודם צמח התוצר הסיני פי 7.5 מרמה של 1.5 טרליון דולר ב- 2001 ל- 10.83 טרליון דולר ב- 2016.
השגשוג הכלכלי נראה לעין בעיקר בערים הגדולות. בתי המלון המפוארים, מרכזי הקניות הגדולים, הרחובות השוקקים והמפעלים שלא נחים לרגע הכו בי פעם נוספת בביקורי האחרון. המראות מגובים בעובדות. על פי הלמ"ס בסין כלכלת סין צמחה ב-6.9% במהלך 2017, וסיימה את השנה בטון חיובי עם נתונים שעקפו את יעד הצמיחה הממשלתי של 6.5%. איך זה נראה בפועל? את פני בשדה התעופה קיבל אותו אדם ששירת אותי בתחילת דרכי (וככל הנראה בתחילת דרכו) והתחנן שאתן לו את הזכות לשלח עבורי את המכולות. הפעם הוא הגיע ברכב ששוויו מליון $ (לא, אין כאן טעות) ונראה אחרת לחלוטין. בנו בן ה- 19, כך סיפר לי מאוחר יותר, נוהג על למבורגיני (או פררי, לא שזה משנה…).
שלא נתבלבל. לא הכל וורוד בסין, וגם אם הפרט הממוצע נהנה מהפריחה של השוק המקומי ואיכות החיים שלו מזנקת, הוא עדיין נחסם בכיוונים אחרים. כך לדוגמא הצהירה סין, בעלת המבנה הלא דמוקרטי, כי תאטום את הגישה לאינטרנט הגלובלי מ–2018. צנזורת האינטרנט תנתק את האוכלוסייה מאלפי אתרים ובהם גוגל, פייסבוק, טוויטר ואינטגרם. והיא לא רק איימו. הם גם מבצעים.
עניין של זמן (או: למה מה שהיה תחרותי בעבר אינו כזה גם היום)
שאלתי את עצמי מה קורה פה, לאן השפע הזה עוד יכול לנסוק לפני שנהיה עדים לשינויים אשר ישליכו גם עלינו… או במילים אחרות, האם הם באמת זקוקים לנו כדי להתקיים? כדי להתקדם? כדי להפוך למערביים? אתם וודאי כבר מבינים לאן אני חותר. כח האדם בסין אינו זול כשהיה. ב- 1989 העולם התגייס למען סין ויבוא מגואנגדו או יבוא מנינגבו הפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד מהתפתחותם העסקית של יבואנים בארצות רבות. כל זאת, על מנת לייצר בסין מקומות עבודה ולספק מזון למיליארד סינים. אולם מאז המשכורות עלו. איכות החיים עלתה עמן, והסחורות והשירותים של המדינה שנחשבה פעם לסוף העולם – כבר אינם אטרקטיביים כשהיו… סין מפסיקה להיות תחרותית עבור העולם המערבי וגם עבור אזורים אחרים כמו מרכז ודרום אמריקה. אנחנו לא זקוקים לסינים כבעבר אבל גם הם לא זקוקים לנו ומתקיימים יותר ויותר מהצריכה המקומית.
אז מה יהיה (או: כל סוף הוא גם התחלה)
סיכמו זאת יפה במיטב דש שטוענים כי כלכלת סין, השנייה בגודלה בעולם, עוברת תהליכי שינוי מכלכלה מוטת ייצוא ותעשיה לכלכלה המבוססת יותר על צריכה פרטית ומגזר שירותים. כתוצאה, עולה שכר העבודה בסין. מ"המפעל" הזול של העולם, המייצר את הדברים הפשוטים ביותר כמו טקסטיל, היא הופכת למקום בו לעובדים יש ידע רב ופריון גבוה יותר ביחס למדינות מתפתחות אחרות.
דעיכתה של סין, מבחינת אטרקטיביות למערב כמובן, מתקבעת במקביל לאזורים אחרים שהופכים לאטרקטיביים. מי על הפרק? בשלב הראשון יבוא מבנגלדש, הודו, פקיסטן, מלזיה ואינדונזיה, ויאטנם והפיליפינים. בשלב השני – אפריקה השחורה ומרוקו.
ומה יקרה בסין כשהמערב יעביר ממנה את מרכז הכובד? להערכתי היא תתמקצע בתחום ההיי טק. הם הרי לא יוותרו עלינו כל כך מהר 😊
מאת שי חיות
הכותב הוא יועץ ומומחה בתחום הסחר הבינ"ל, בעלים ומנכ"ל של חברת COB (סי.או.בי) שילוח המספקת פתרונות מקצועיים לענפי היבוא והיצוא תחת קורת גג אחת באוויר, בים וביבשה, בדגש על הפחתת עלויות ללקוח.